סד״פ תקרה מקשית9 שלבים — מהסכמה ועד המוטות

סכמות סטטיות

מטרה להפוך את התוכנית לסכמות — סמכים, מפתחים וזיזים

סדר פעולה

1. מסתכלים על התוכנית: התקרה נשענת על קורות. כיוון המתיחה — ניצב לקורות.
2. מציירים סכמה סטטית לכל רצועת תקרה: כל קורה שחוצה אותה = סמך. קצה חופשי = זיז.
3. מודדים כל מפתח מאמצע קורה לאמצע קורה, ורושמים אותו על הסכמה במטרים.
4. סופרים: כמה סמכים, האם יש זיז, ומזהים את סוג הסכמה בטבלת המקדמים.

מפתחים שקילים L₀

מטרה לחשב לכל מפתח את המפתח השקיל, ולמצוא את הגדול

סדר פעולה

1. לכל מפתח: מוצאים את המקדם שלו בטבלה לפי הסכמה ומקומו בה (קצה / פנימי / זיז).
2. מכפילים: L₀ = מקדם × L, בסנטימטרים.
3. מסמנים את L₀(max) — הגדול מכל המפתחים בכל הסכמות. הוא קובע את עובי התקרה כולה.
4. סכמה עם זיז: הזיז מקבל 2.2 — לרוב הוא הקובע, גם כשהוא קצר.

עובי משוער h₀

מטרה לבחור עובי התחלתי — רק כשהעובי לא נתון

סדר פעולה

1. עובי נתון בשאלה? מדלגים — עוברים לבדיקה עם h הנתון.
2. לא נתון: h₀ = L₀(max) / 25, ומעגלים כלפי מעלה לסנטימטר שלם.
3. יצא פחות מ-15 ← לוקחים 15.
4. h₀ הוא ניחוש מושכל. הבדיקה בשלב 5 תאשר אותו או תגדיל אותו.

⚠ טעות נפוצה מעגלים כלפי מטה. עובי משוער תמיד מעוגל למעלה — עובי חסר נכשל בבדיקה.

עומס שירות

מטרה לסכום את כל העומסים בלי מקדמי ביטחון

סדר פעולה

1. משקל עצמי: עובי בסנטימטרים כפול 2.5, חלקי 100 — יוצא t/m².
2. מוסיפים את העומס הקבוע הנוסף Δg ואת העומס השימושי q, שניהם מהשאלה.
3. f_ser משמש לבדיקת העובי (כפף) בלבד — בלי מקדמי ביטחון.

בדיקת העובי — K₁₁, K₁₂, K₁₃

מטרה לוודא שהעובי עומד בדרישת הכפף של ת״י 466

סדר פעולה

1. K₁₂ = 24.4 חלקי השורש השלישי של f_ser.
2. K₁₁ = 1 (תקרה מקשית). K₁₃ — לפי סוג האגרגט והבטון בטבלה.
3. h דרוש = L₀(max) חלקי המכפלה K₁₁·K₁₂·K₁₃, ומעגלים למעלה.
4. עובר: h דרוש ≤ h. לא עובר עם עובי נתון ← כותבים 'התקרה לא עומדת בדרישות הכפף'. לא עובר עם h₀ ← מגדילים ב-1 cm וחוזרים משלב 4 (S.w משתנה!).
5. h גדול מ-h דרוש ביותר מ-5 cm? כדאי להקטין ולחשב שוב — חוסך בטון.

עומסי תכן

מטרה לעבור ממצב שירות למצב הרס — עם מקדמי הביטחון

סדר פעולה

1. g = Δg + S.w — לפי העובי הסופי אחרי הבדיקה.
2. f_d,max = 1.4·g + 1.6·q — העומס לזיון. איתו מחשבים את כל המומנטים.
3. f_d,min = 1.2·g (סכמה רגילה) או 1.0·g (סכמה עם זיז) — רק כשמבקשים מצב עמיסה מסוכן: f_d,max על השדה הנבדק ומשני צדי הסמך הנבדק, f_d,min בשאר.
4. היחידות: t/m² — עומס על מטר רבוע תקרה.

⚠ טעות נפוצה שוכחים את המשקל העצמי בתוך g. העומס הקבוע הוא Δg + S.w, לא Δg לבד.

מומנטי תכן

מטרה למצוא את המומנטים בשדה ומעל הסמכים בלי לצייר מהלכים

סדר פעולה

1. מזהים את הסכמה בטבלה (מספר סמכים, שוויון מפתחים, זיז).
2. מעל כל סמך פנימי: מומנט שלילי = מקדם · F · L². בכל שדה: מומנט חיובי = מקדם · F · L².
3. זיז: M = −F · L² / 2 מעל הסמך שלו — תמיד, בלי טבלה.
4. רושמים לכל מומנט: איפה הוא, סימן, ערך ב-t·m למטר רוחב. הגדול מכל סימן הולך לזיון.

זיון — עליון ותחתון

מטרה לחשב את שטח הזיון למטר תקרה ולבחור מוטות

סדר פעולה

1. d = h − 3 (כיסוי 3 cm עד מרכז המוטות).
2. A_s,min = ρ · 100 · d — הרצפה שמתחתיה לא יורדים.
3. ω לכל מומנט: מציבים M_d, d, f_cd. יצא פחות מ-0.1 ← 0.1.
4. A_s = M_d · 10⁵ / (d · (1 − 0.5ω) · f_sd). לוקחים את הגדול מבין A_s ו-A_s,min.
5. בוחרים מוט ופסיעה מהטבלה: A_s מסופק ≥ A_s, פסיעה עד 25 cm. מומנט שלילי ← זיון עליון, חיובי ← תחתון.
6. זיון מחלק (ניצב): A_s = max(0.2 · A_s ראשי, 0.5 · A_s,min), פסיעה עד min(30, 3d).

הזרמת עומסים לקורות

מטרה לחשב כמה עומס כל קורה מקבלת מהתקרה — במידת הנדרש

סדר פעולה

1. מסמנים על התוכנית את הקורה. לכל צד שלה — איזו סכמת תקרה נשענת עליה, ואיזה מפתח.
2. מכל צד: מקדם ההזרמה × המפתח (m). זיז נותן את כל אורכו × 1.
3. סוכמים את שני הצדדים ומכפילים בעומס התקרה: f_ser כשמחשבים גובה או רוחב קורה, f_d,max כשמחשבים זיון לקורה.
4. התוצאה ב-t/m — עומס מפורס לאורך הקורה, שממנו ממשיכים לסד״פ גובה קורה.

⚠ טעות נפוצה מזרימים לקורה בקצה 0.5 מהמפתח. בסכמה של 3 סמכים הקורה בקצה מקבלת 0.4 — הסמך האמצעי לוקח 0.6 מכל צד.